יש מצב שאני סוג של נס תזונתי
עד הצבא הירקות היחידים שאכלתי היו זיתים (רק ירוקים), ארטישוק, ומרק עגבניות. לא הסכמתי לטעום ירקות חיים או מבושלים אחרים בשום אופן. לא עזרו תחנונים (של סבתא), איומים (של אמא), הסברים אינטליגנטיים ("ברור שיש לך משקפיים, את לא אוכלת גזר"), ובטח שלא תרגילים זולים ("נראה לך שריסקתי פטרוזיליה בקציצות? מה פתאום זה פשוט בשר קצת ירוק"). אני נשארתי בסרבנותי המטופשת, שונאת בעקשנות דברים שמעולם לא טעמתי.
זה תורשתי?
כדי לא להעביר את הצרה לדורות הבאים, הסתערתי על הילדים בשנייה שאחות טיפת החלב אמרה שמותר, והתחלתי לאדות, לרסק, לטחון ולמעוך באובססיביות מרשימה, כל ירק אפשרי. אחוזי ההצלחה שלי לא רעים. בן העוד מעט שבע באמת אוהב ואוכל הרבה ירקות, הקטנה עפה על סלט, ואילו הגדולה אוכלת מלפפונים. רק מלפפונים. היא מעולם לא טעמה ירקות אחרים, מה שלא מפריע לה לגבש דעה מוצקה עליהם. (איכס, מגעיל). מאחר והיא רזה בטירוף ומתאימה לאחוזון ה 3 בטבלאות ההתפתחות המאיימות, צצים בי הצדדים הפולניים המודחקים לפחות פעם ביומיים.
השבוע החלטתי (שוב) שאני חייבת לגרום לה לאכול משהו בריא או במילים אחרות גזר. (מי יודע, אולי אם באמת הייתי אוכלת גזר כמו שסבתא חנה אמרה לי, לא היו לי היום עדשות מספר 8 וחצי?, ואולי גם אם הגזר שסבתא הציעה לי לטעום לא היה חתוך לעיגולים ומודבק בעזרת רוטב צמיגי לקציצות גפילטע אפרוריות, היה לי קל יותר לטעום?)
משוך בגזר
מאחר ואני אמא מאוד יצירתית, הסתערתי על נושא הגזר בשלל גישות.
הגישה התרבותית: גייסתי את אליעזר והגזר, והצעתי שנעשה את המתכון שבסוף (סבתא מגרדת, מוסיפים אבקת סוכר, ולימון) בת התשע גייסה בתגובה את הספר מגי והמפלץ והקריאה לי את הקטע שבו אחרי שמוציאים גזר ענקי מהאדמה, הארנב טועם אותו ואומר "איכככככככככסססססססס"
הגישה המדעית: את יודעת שהגזר עשיר בבטא קרוטן, חומר שמשמש ליצירת ויטמין A ויש בו הרבה סיבים תזונתיים, אנטיאוקסידנטים ומינרלים? שאלתי
התגובה: אבל זה מגעיל!!!!
הגישה ההומוריסטית: זוכרת שכשעומריקי היה קטן הוא ביקש לאכול גזר רקוב, ולקח לנו שעה להבין שהוא מתכוון לגזר מבושל?
התגובה: איף, עכשיו בכלל יצא לי כל החשק לטעום את זה!
סוף טוב: כן, לסיפור הזה יש סוף טוב, נתתי לה לקלף לבד גזר, היא קילפה, וקילפה והמשיכה לקלף אותו לרצועות דקיקות ומסתלסלות, ואז פתאום היא נתקפה אומץ ואכלה אחת (יותר נכון, טעמה אחת, אבל בלי לירוק…)
התגובה: לא נורא, חשבתי שזה הרבה יותר מגעיל.
ככה זה נראה:
האם זה היה חד פעמי, או אולי תחילתה של ידידות מופלאה? אני ממש לא יודעת. יש מצב שכשהגדולה תגבש את הטעם שלה, היא תהייה טיפוס אנטי גזר. אם זה יהיה מתוך התנסות אמיצה ולא מתוך עקשנות לא מבוססת, עשיתי משהו טוב.
בקיצור, כדי להרחיב את רפרטואר הטעימות, מחפשת מתכונים טעימים עם גזר, יש לכן רעיון למתכונים שילדים באמת אוהבים? ספרו לנו, או פרסמו עצמאית כאן, מבטיחה לנסות על הילדים ולדווח….
להתראות בינתיים, ובתיאבון. גלית וטלי