| תארו לכם שיום אחד מישהו גדול וסמכותי, מודיע שיש לכם בעיה וחייבים לטפל בה. הוא מכניס אתכם למכונית שלו, ומסיע אתכם למישהו גדול וסמכותי אחר. המישהו החדש הזה שאתם לא מכירים מבקש מכם לגזור, להגיד "ציפור מצפצפת וצרצר מצקצק" או להרכיב פאזל, ותוך כדי לוחש ומסתודד עם המישהו שהביא אתכם לשם. שניהם מביטים בך ומהנהנים, וכשאתה מסתכל עליהם בחזרה, הם משתתקים ואומרים לך "הכול בסדר חמודי". |
קן הקוקיה?
ממש לא.
זוהי נקודת המוצא השגרתית שנמצאת בבסיסו של כמעט כל תהליך טיפולי שעוברים ילדים.
לילדים קשה יותר
ילדים בניגוד למבוגרים לא בוחרים ללכת לטיפול, הם מובלים אליו.
ילדים בניגוד למבוגרים לא מבינים למה הם בכלל צריכים את זה (נסו להסביר לילד שיש לו בעיית התארגנות, ש' שורקת או קשיים במוטוריקה עדינה).
ילדים בניגוד למבוגרים לא יכולים לראות את התמונה השלמה. הם מתקשים להבין את התהליך ואיך זה בכלל יעזור להם?
זה לא סוד שהמפגש המשולש של ההורה, המטפל/ת והילד רצוף בכוונות טובות,
אבל הוא גם כרוניקה של עייפות ודעיכה ידועים מראש.
אם אתם מרגישים שהטיפול נתקע כי אין שיתוף פעולה בבית
אם אתם צריכים להמציא בכל פעם את הגלגל מחדש,
ולהפוך ללהטוטנים רק כדי שהילד יסכים להקשיב לכם
אם אתם לא מצליחים לתרגל את הדברים החשובים כי הילד פשוט מסרב לשתף פעולה
אתם ממש לא לבד!
| סקר אינטרנטי שערכנו מראה את היקף התופעה.המסמך שלפניכם מציג את תוצאותיו של הסקר בנושא :הקשיים איתם מתמודדות אמהות לילדים שעוברים תהליכי טיפול / לימוד מתמשכים. על הסקר ענו קרוב ל 100 אמהות לילדים בגילאי 3-12 ואנחנו בטוחות שהוא ייתן לכם תמונה מעניינת על מה עובר על הלקוחות שלכם, ולמה בדיוק הן מצפות מכם… |
כל האמת על המטפלים המתוסכלים, האמהות העייפות והלקוח הקטן שרק רוצה שיהיה לו כיף
 |
* מתוך הקבוצה שענתה כי לילד אין קושי להתמיד בטיפול, למעלה מ- 55% ציינו כי הם נמצאים בתחילת הטיפול.
 |
 |
 |
* או במילה אחת: לא כיף לי!!!!
 |
אז מה זה אומר?
מה שהדהים אותנו במיוחד בסקר הזה הוא שהבעייתיות משותפת לכל תחומי הטיפול.
ילדים רבים לא רוצים לחזור לטיפול. מכריחים אותם, משחדים אותם, מלמדים אותם שככה זה ואין מה לעשות, פשוט "חייבים", ולא משנה אם זה ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, פיזיותרפיה, תגבור בלימודים, תזונה, כושר (אפילו טיפול אורתודנטי…)
איך גורמים לילד לחזור לטיפול, איך מחברים אותו ואת המשפחה שלו לתהליך הטיפולי, ואיך משיגים שיתוף פעולה ומוטיבציה דווקא במקומות הכי מאתגרים.
תארו לעצמכם שאתם כמטפלים תדעו לבנות עם האמא והילד תוכנית פעולה לטיפול. תוכנית ששמה דגש בנוסף לפן המקצועי גם לאיך הילד מרגיש, איך לחבר אותו ואת כל המשפחה שלו לתהליך, איך לייצר אצלו הצלחה שתגרום לו לרצות להגיע לטיפולים, להשתתף ולתרגל בבית.
מה זה יכול לעשות לעסק שלכם?